גז"ד למורשע בדקירת מתלונן ביחד עם קטין במסגרת סכסוך דמים בכפר כסרא סמיע

1.         העבירות בהן הורשע הנאשם:

            הנאשם הורשע על פי הודאתו, לאחר תיקון כתב אישום, בעבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום חבר הנאשם לקטין נוסף וביחד החליטו לפגוע במתלונן. הנאשם והקטין המתינו למתלונן ולאחר שפגשו בו, דקר הנאשם בסכין את המתלונן דקירה חודרת עמוקה  בבטנו וכן דקירה נוספת במותן. המתלונן הובהל לבית חולים, שם נותח ויצא מכלל סכנה (ראה תעוד רפואי ת/1). כאמור, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע.

2.         הטיעון לעונש:

            הנאשם יליד 1989 ללא עבר פלילי. בשים לב לגילו, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר של שירות המבחן בענינו, בטרם טיעון לעונש. שירות המבחן הגיש תסקיר. מהתסקיר עולה כי הנאשם נפגע בילדותו פגיעה קשה בתאונה. ככל הנראה הותירה התאונה הנ"ל והפגיעה הקשה את חותמה ביכולותיו הקוגנטיביות. הנאשם אנאלפאבית, שנפלט ממערכת החינוך לאחר 11 שנות לימוד ובהמשך גם שוחרר מהצבא. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם שיכולתו דלה. את המעשה ביצע, ככל הנראה, על רקע של רצון להשתיכות חברתית. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין את חומרת מעשיו ומביע חרטה. המלצת שירות המבחן הייתה שלא למצות עמו את הדין.

            בטרם אפרט את תמצית טיעוני הצדדים ראוי להקדים כמה מילות רקע לאירועים נשוא כתב האישום. האירוע נשוא כתב האישום הוא המשך לסכסוך עקוב דמים בין שתי חמולות בכפר כיסרא. סכסוך זה כבר גבה קורבנות בנפש. אביו של נפגע העבירה במקרה זה זוכה בזמנו מאישום בהריגתו של בן ממשפחת הנאשם. בנוסף נגרם מותו של אדם נוסף ממשפחת הנאשם ע"י בני משפחתו של הנפגע. דקירתו של נפגע העבירה במקרה זה הייתה המשך לאותם אירועים. על רקע זה גם הערכת שירות המבחן כי הנאשם ביקש, בדרך הפסולה של הדקירה, לבסס את מעמדו החברתי.

            בין לבין, ובעקבות האירוע נשוא כתב אישום זה, נערכה סולחה בין המשפחות היריבות. יצוין כי חלק מרכיבי הסולחה היה גם הסכם בנוגע לאופן הצבעת בני המשפחה האחת עבור מועמד המשפחה האחרת בבחירות לראשות המועצה המקומית. אין זה המקום להביע עמדה בנוגע להסכם זה. בכל מקרה, החשוב הוא כי סוף סוף הגיעו המשפחות להסכם סולחה שנערך בסיוע נכבדים מהכפר ומחוצה לו.

            בפני הופיעו עדים ממשפחת הקרבן שביקשו שלא למצות עם הנאשם את הדין. גם אביו של הקרבן, שכאמור זוכה בזמנו מאישום בהריגת בן משפחתו של הנאשם,  פנה לבית המשפט בבקשה שלא למצות את הדין עם הנאשם.

            ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש מאסר ממושך בשים לב לחומרת העבירה. נטען כי רק בנס לא הסתיים אירוע זה בתוצאה קטלנית. המאשימה מדגישה את החומרה שבאירוע דקירה מתוכנן מראש ועותרת לגזור ענישה שתביא לידי ביטוי את חומרת המעשה.

            ב"כ הנאשם עותר לגזור עונש שלא ימצה את הדין עם הנאשם. הסנגור עותר ליתן משקל רב להסכם הסולחה ולסיום הסכסוך בין המשפחות היריבות. עוד מפנה הסנגור להמלצות שירות המבחן, לעדויות האופי בענינו של הנאשם, לחרטתו של הנאשם, ומבקש שלא למצות עמו את הדין, הכל על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה.

            הנאשם הביע חרטה וביקש כי בית המשפט יתחשב בו, במשפחתו ובמשפחת נפגע העבירה.   

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

אירוע הדקירה נשוא כתב האישום חמור במיוחד. מדובר בדקירה מתוכננת. הדוקר וחברו המתינו לקרבן לאחר תכנון מוקדם וביצעו את זממם.  הדקירה גרמה לחבלת גוף חמורה. רק כפסע היה בין התוצאה שנגרמה לבין תוצאה קטלנית.  בית המשפט חייב להביא את הדבר בחשבון בבואו לגזור את הדין כדי להבהיר ולהרתיע מפני תופעת הסכינאות בכלל ומפני מעשי נקם מתוכננים מסוג זה. בהתאם, לא ניתן לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בעונש שאינו כולל רכיבי ענישה משמעותיים. חובת בית המשפט הינה להגן על קורבנות העבירה. כשם שנאשם זכאי כי שיקומו וצרכיו יילקחו בחשבון במסגרת שיקולי הענישה, כך גם זכאים  אלו העלולים להיפגע ממנו או מאחרים כמותו, להגנת בית המשפט. בית המשפט שוקל גם המלצת שירות המבחן, ככל שהדבר נוגע למשך המאסר, ואולם בבואו לקצוב את העונש עליו גם לשקול שיקולים של הרתעה ציבורית והגנה על שלום הציבור, וכן מכלול של שיקולים אשר שירות המבחן אינו מופקד עליהם. ככל שמעשיו של נאשם חמורים יותר, כך גם גובר הצורך לשים את הדגש על הגנת הקורבנות (בין אם קורבנות בפועל או קורבנות פוטנציאליים). ראה ב ע"פ 4872/95, מדינת ישראל נ' גל אילון ו2- אח, פ"ד נג(3), 1, עמ' 8-9, שם נאמרו גם הדברים הבאים, המנחים את בית המשפט בבואו לגזור את הדין:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות " .

 אוסיף עוד, כי בשורה ארוכה של פסקי דין הנחה בית המשפט העליון להחמיר בעונשם של הדוקרים. ראה:

 ע"פ 10851/05, מדינת ישראל נ' פלוני, (2006);
ע"פ 405/06, מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל, (2006);
ע"פ 7510/04, מדינת ישראל נ' נסים מסעוד, (2005).
בע"פ 607/07, ראזם עבדל סאלם נ' מדינת ישראל, (2007), נאמר כי: